<h1>פירוש רבינו יהודה אלמדארי מכת"י — ב"ב</h1>
<h2>דף ה:</h2>
[ב"ב צ' ע"א] אין מוסיפין על המדות כו'. אם באו אנשי העיר להוסיף על כל המדות בין גדולות בין קטנות לפי חשבון אחד מכור עד רביעית ולשבר מידות הראשונות דלא ליתי למיטעי אין מגדילין כי אם שתות יותר שמה שהחזיק ה' ביצים יחזיק עתה ששה ובגמ' מפיק טעמ' מקרא ביחזקאל שאין מוסיפין על המדות ועל המטבע יותר משתות. והמשתכר. כגון חנוני שקונה יין ופירות מן הסיטון הרבה ביחד כדי למכור מעט מעט. אל ישתכר יותר מן השתות. וכגון שלא הוקר השער אבל אם לקח בשעת הגורן ועכשיו הוקיר השער ישתכר אפי' כפלים כפי שהשער הולך. ותקנת חכמים היא שלא ישתכר יותר.
<h2>דף יח.</h2>
[ב"ב ק"ז ע"ב] גמ' ולוקח נוטל כחוש. יד הלוקח על התחתונה לפי' נותן המוכר ללוקח המקום הגרוע שבאותה השדה דדילמ' דמי חצי השדה אמ' לו לפי' נוטל מן הכחוש יותר מן החצי כדי דמי חצי השדה כדמפ' לקמיה והינו רווחא דמוכר דרוצה אדם בקב עדית יותר משני קבין זבורית. והא אנן משמנין ביניהן תנן. דמשמע יד שניהן שווה ליטול זה בשומא שלא יטול זה מן היפה וזה מן הכחוש דכי הדדי פלגי בגוף הקרקע. אדאכלת כפניאתא בבבל. שהיית אוכל תמרים ומעדן עצמך בבבל ולא הייתה עוסק בתורה ומקנתרו היה. תרגמינה מסיפה. פירשנוה כך כי דקדקנוה למתני' ונתברר לנו טעם מסיפה. דקתני סיפה חציה בדרום אני מוכר לך וכו'. ואם כדבריך הוא דחצי שדה אני מוכר לך ממש הוא למה משמנין (מתחוק) [ימתחו קו] המדה ויטול הלוקח חציה בדרום שהרי כך פי' לו חציה בדרום אלא מדקתני אפי' בסיפה משמנין ביניהן שמעי' מינה דהאי דקתני משמנין לדמי הוא כלומר מה ששווה חצי שדה זו מכרתי לך מן הקרקע באי זה מקום שארצה אתן לך. מיהו רישא דמתני' שמין כל השדה ואם עלו דמיה מאה דינרין נותן המוכר ללוקח מה ששווה חמשים דינרין במקום הכחוש בשדה זו שיד הלוקח על התחתונה וזהו פי' משמנין ביניהן ונוטל חצי שדהו פירושו בדמי חצי שדהו אבל סיפה דמתני' אין שמין כל השדה אלא חציה שבדרום שמין ומה שווה חציה שבדרום נותן המוכר ללוקח כנגד אותן הדמים באי זו רוח שירצה ויד הלוקח על התחתונה וזה שאמ' חציה שבדרום שומת חציה שבדרום קאמ' ולא חציה שבדרום ממש הוא שמכר לו. וכן פי' ר"ח ור' שמ' ז"ל.
<h2>דף כד.</h2>
[ב"ב קע"ד ע"א] במשנתנו. ולא בבריתא. חוץ מערב. משנתינו אלא יפרע מן הקבלן אע"פ שיש נכסין ללוה כרבנן. וצידן. במי שאחזו [גיטין ע"ד ע"א] ואמרו חכמי' תתן לו את דמיה ורבנן פליגי עליה ואמרי קפידא הוא ותתן לו איצטליתו ואם לא תתן לו איצטליתו אינה מגורשת. וראיה אחרונה. בסנהדרין בפ' זה בורר [ל"א ע"א] שתי משניות של ראיה כל זמן שמביא ראיה כו' באחרונה אין הלכה כמותו בראשונה הלכה כמותו. [לשון הרי"ף] והדין כללא לא דוקא. דאיכא מאן דפליג על רבה בר בר חנא בגמ' ומוקמינן להו תרי אמוראי ואליבא דר' יוחנן דלההוא אמוראה אחרינא לית ליה האי כללא. ר' אברהם בר' דוד ז"ל, והאי לא יתבע מן הערב תחלה שאמרו פרישו ליה רבותא שישביע את הלוה שאין לו נכסין. וכן כתב ר"מ ז"ל [פכ"ו מלוה ה"ד].
<h2>דף לז.</h2>
[לשון הרי"ף ב"ב מ"ו ע"ב מדפיו] השוחט את הבכור ומכר מבשרו ונודע שלא הראהו לחכם. מה שאכלו הלוקחין אכלו ויחזיר להן את הדמים. משום קנס דאיסורא ספא להו. ומה שלא אכל הבשר יקבר. דבשר תם אסור בהנאה. מכרוהו הלוקחין לגוים הואיל ולא גרם להן איסורא. ישלמו לו דמי טריפה. בזול והוא יחזיר להן המותר.
<h2>דף מו.</h2>
[לשון הרי"ף ב"ב נ"ו ע"א מדפיו] יש בכור לנחלה. ליטול פי שנים. לכהן. לתת לכהן פדיונו ה' סלעין. הבא אחר הנפלים ואע"פ שיצא ראשו(ן) של נפל חי. כגון שהיו תאומים אחד נפל ואחד כלו לו חדשיו והוציא נפל ראשו חי והחזירו וקדמו אחיו ויצא זה האחרון בכור לנחלה דראשון לא הפסידו ואע"ג דראש חשיב לידה מעליא מאי טעמא דגבי נחלה כתי' ראשית אונו מי שלב אביו דווה עליו אם מת יצא נפל ראשון דלאו בר קיימא הוא ואין לבו של אביו דווה עליו. אבל לענין כהן פטור האי ולד אחרון דבפטר רחם תליא מילתא והוי ראשון פטר הרחם. ובן ט' שיצא ראשו מת. והחזירו ויצא אחיו הוי אחיו בכור לנחלה דהא ראשון לא חשיב שאין הלב דווה עליו. ולענין כהן פטר רחם הוא. אבל יצא ראש בן תשעה חי ואחר כך החזירו ומת בכור לנחלה נמי לא הוי זה הבא אחריו. וכן המפלת מין בהמה וכו'. למפטר מנחלה לא חשיבי דאין הלב דווה עליהן אבל פטר רחם מיהא הוו. עד שיהא בו מצורת האדם לא חשיב פטר רחם והבא אחריו בכור אף לכהן. סנדל. שאין לו צורת איברים ויש לו צורת פנים. או שיליה. שהרי אין שיליה בלא ולד אלא שנמוק ומיהו פטר רחם הוי. שפיר. עור של ולד ממש. מרוקם. מפר' בנדה בהמפלת [כ"ה ע"א] מהו ריקומו של שפיר. מחותך. איברים איברים ויצא כולו הואי פטר רחם אבל ראש מחותך לאו פטר אם קדם אחיו ויצא קודם יציאות איברי המחותך והוי נמי בכור לכהן. והתם במתני' דבכורות מפ' לשאר בבי דמתני'.
<h2>דף מז:</h2>
[ב"ב קכ"ז ע"א] תניא כותיה דר' אמי. דטומטום שנקרע אע"פ שנמצא זכר אינו נוטל פי שנים. לאפוקי מד[ד]רש רבא. דמסברא אית ליה ואתא קרא למעוטיה. שתי נשים. של אדם אחד. במחבא. ואין ידוע אי זה קדם להיות ראשית אונו. כותבין הרשאה זה לזה. ואתי חד מינייהו ותבע חלק בכורה מן האחין אם בכור אני תנו לי בשביל עצמי ואם לאו תנו לי בשביל אחי שהרי נתן לי חלקו ופסקי' לעיל יש לו לבכור קודם חלוקה ויכול למוכרה וליתנה לחלק בכורתו לכל מי שירצה. והך מילתא אתא קרא למעוטי דאע"ג דמדינא אית ליה גזירת הכתו' היא שלא יתנו חלק בכורה מן הספק. אמ' ליה רב פפא לרבא. כשדרש כן. הוכרו. בשעת לידה אע"פ שלבסוף נתערבו (ובן) [וכו'] דהוה ליה בכור ודאי שעה אחת וקרא לא אתא למעוטי אלא (בניו) כגון שלא הוכרו כלל דהוה ליה ספק משעת לידה דהכי משמע והיה הבן הבכור שיהא בן בשעת לידה ולא טומטום ושיהא בכור בשעת לידה ולא ספק. הדר אוקים רבא וכו'. והכי הילכת' דאם הוכרו ולבסוף נתערבו מיהא כותבין הרשאה.
<h2>דף מח.</h2>
[ב"ב קע"ג ע"א] מתני' לא יפרע מן הערב. מפ' לה בגמ' לא יתבע מן הערב תחלה. ואם אמ' לו על מנת כו'. בגמ' אמרי' חסורי מחסרא והכי קתני וכו' ומפר' לה. בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב. תחלה. הערב לאשה בכתובתה. ואין לבעל נכסין והיה בעלה מגרשה וצריך לפרעה כתובתה מכיסו. וכגון שהיה קבלן כדמפרש בגמ' דערב דכתו' לא משתעביד דמצוה קא עביד. ידירנה בעל הנאה. על דעת רבים שאין לו הפרה שלא יוכל להחזירה דחיישי' שמא דעתו להחזיר את אשתו ולאכל כתובתה לאחר שתקבל כתובתה מן הערב וקינוניא בעלמא הוא דעבדי בעל ואשתו על נכסי הערב.
[ב"ב קע"ג ע"ב] גמ' מאי טעמ'. לא יפרע מן הערב דקס"ד השתא לא יפרע כלל קאמרה מתני' דלא מהני ערבות אלא להכי שאם מת לוה או ברח אז יפרע מן הערב אבל אם הלוה עומד בפנינו בשעה שתובע המלוה את חובו כיון שהעמיד ערב ללוה בפנינו פטור. גברא אשלימית לי. הפקדתני הלוה על מנת שאם ימות או יברח אני אפרע לך והרני מחזירו לך ותבעהו בדין ואני פטור. האי דינא דמתני' שלא יפרע מן הערב הוא דינא דפרסאי דלא יהבי טעמ' למלתיהו. שזה דבר שאינו הגון שלא יפרע מן הערב כלל אם כן מאי אהני ערבותו אלא ודאי לכך נכנס בערבות שאם אין נכסין ללוה שישלם ערב תחתיו את הממון. לא יתבע מן הערב תחלה. דלא נעשה ערב אלא על מנת שאם ימות או ימאן לבא לדין או כשיחיבוהו בית דין ולא יהיה לו מה לפרוע אז יפרע מן הערב. ואם אמ' על מנת שאפרע ממי שארצה יתבע מן הערב תחלה. וכגון שאין נכסין ללוה והכי מפ' למתני' לקמן.
[ב"ב קע"ד ע"א] אינון ערבין ביה. דכתי' אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך וכתי' יוציא אליך את העבוט החוצה. וקימא לן דלא יתבע את הערב תחלה. לא נכון להטריח את הערב חנם דילמ' מפצי ליה לוה והוא [הדין] לנכסוהי דאניש למה נזלזל בנכסיו להוריד בהן את המלוה חנם שמא ישקלנו לוה במעות ולא יצטרך לירד בנכסיו. ההוא ערבא. אביהן לוה בחייו וזה נעשה ערב למלוה בשבילו ולאחר מותו פרע הערב. מקמי דליתבעינהו ליתמי. כלומ' משלו פרע ולא משל יתומים שלא הספיק לתבען ועתה חזר עליהן לתבען. פריעת בעל חוב מצוה. הערב עתה נעשה בעל חוב ומצוה לפרוע אך אם היתומים פחותין מי"ג שנה לאו בני מעב' מצוה נינהו וכי גדלי לשתעי דינא בהדיהו. רב הונא בריה דרב יהושע אמר. לעולם בני מעבד מצוה נינהו כדאמרן בערכין בפ' שום היתומים [כ"ב ע"א] יתמי דאכלי דלאו דידהו ליזלו בתר שבקיהו. אלא הינו טעמ' דלא גאבי מיתמי עד דגדלי וידעי ליטעון לחזר אחר דינם דאיכא למימ' דצרריה אתפשיה אבוהון למלוה בחייו לפטור את הערב. פי' צררי של נסכא או של מעות שאינן יוצאין כעין משכון.
<h2>דף נא:</h2>
[ב"ב קכ"ד ע"ב] בשאר סיפרי דבי רב. משום דסיפרא דבי רב הינו תורת כהנים בריתא של ספר ויקרא, קרי למדרש של ספר וידבר מן וישלחו מן המחנה עד סוף ספר (ו)אלה הדברים, ומכילתא, דהינו מדרש ואלה שמות מהחדש הזה לכם עד סוף הספר, שאר סיפרי דבי רב. והיינו דאמרי' בעלמא סתם מתני' ר' מאיר סתם סיפרא ר' יהודה סתם סיפרי ר' שמעון סתם (ספר) [סדר] עלם ר' יוסי סתם תוספתא ר' נחמיא וכולהו אליבא דר' עקיבא. ששבחו. ממילא. שהשביחו. כגון בנו בתים ונטעו כרמים או חסרו מזוני או מעות בהוצאת הנכסין להשביחן.
[לשון הרי"ף] מתני' בבכורות. בפ' יש בכור לנחלה [נ"א ע"ב]. בנכסי האם. נכסי מלוג. התם בגמ' מפ' טעמ' דאמ' קרא לו משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש ולא משפט(י) הבכורה לאשה פי' משמע דאדידיה קאי כלומ' [בנכסיו] משפט הבכורה ולא בנכסי אשתו. בשבח. אם השביחו הנכסין לאחר מיתת האב קודם שחלקו אין הבכור נוטל פי שנים בשבח אלא שמין הנכסין מה היו שוין בשעת מיתת אביהן והבכור שנטל שני(ם) חלקים בקרקעות יתן מעות מה ששוה שבח חלק שני שנטל בשביל חלק בכורה ואותן מעות יחלקו בין כולן. בראוי. בנכסין שלא היה לאביהן בשעת מיתתו אבל ראויין היו ליפול לו בירושה ונפלה להן לאחר זמן אין הבכור נוטל בהן פי שנים. ולא האשה בכתובתה. לא בשבח שהשביחו נכסין אם אינם שווים בשעת מיתת בעלה כדי שיעור כתובתה ואחר כך השביחו אינה נוטלת אלא כמה שהיו שווין בשעת מיתתו ולא בראוי כבמוחזק. ולא הבנות. שקיבל עליו לזון את בתה שהיה לה מאיש אחר ה' שנים אינה ניזונת לאחר מיתתו אלא לפי מה שהנכסין שווים ולא בשבח ולא בראוי. ולא היבם. שנוטל פי שנים חלקו וחלק המת שיבם את אשתו אינו נוטל חלק אחיו לא בשבח ולא במה שראוי לאביו שהרי היבם נוטל חלקו וחלק אחיו שמת בנכסי אביו. וכולן אינן נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק. התם מפ' אינן נוטלין בשבח לאייתויי שבחא דממילא חפירה והוו שובלי שלפופי והוו תמרי. פי' שבחא דממילא שלא טרחו בו אחיו כגון חפירה והוו שובלי שהיתה התבואה שחת בשעת מיתתו ועכשיו נעשו שבולים או שלפ(ל)ופי תמרים סמדר ועכשיו נעשו תמרים גדולין [וקא] (ו)משמע לן דאפי' בהאי שבחא לא שקיל בכור אלא כאחד מאחין ושמין אותן מה היו שווין כשמת האב ובהנהו דמים שקיל פי שנים. דאי מרישא הוה אמינא כי אין הבכור נוטל בכורה בשבח הני מילי בשבח שטרחו בו אחין כגון זיבול שדות וקישקוש ועידור. ולא בראוי כבמוחזק לאתויי נכסין דאבא דאבא. פי' אם היה אבי אביהן חי בשעת מיתת אביהן והיו נכסין ראוין ליפול להן כשימות אע"ג דודאי עתידין ליפול [ל]הן ואפי' יש לו בן אחר יטלו את חלק אביהן סד"א כבמוחזק דאמו קמ"ל סיפא דאי מרישא הוה אמינא ראוי דקתני רישא דאין הבכור נוטל בו כגון שנפלו מנכסי אחי אביהן שהיו לו בנים בשעת מיתת אביהן ואינו ראוי אלא מספק. בעל חוב שהלוה את חברו מעות ומכר לוה את נכסיו והשביחום לקוחות טורף בעל חוב הגוף והשבח והך האשה בעל חוב היא. מקולי כתובה. זה אחד מקולי כתובה. (ו)בכור קרייה רחמנא. והיה הבכור אשר תלד ומוקמינן לה ביבמות דביבם קמיירי וקאמר רחמנא דמצוה בגדול ליבם. לא שאנו. דאין היבם נוטל חלק אחיו בשבח. יקום על שם אחיו. והיינו לנחלה כדפרי' ביבמות [כ"ד ע"א]. והרי קם. משעת שנשא אשת אחיו קמו פי שנים בנכסיו ברשותו וכי אשבוח ברשותיה נמי אשבוח ונוטל פי שנים אף בשבח.
[ב"ב קכ"ב ע"ב] פי שנים כאחד. כנגד אחד מן האחין נוטל פי שנים שאם היו שם ה' אחין חולקין הנכסים בו' חלקים ונוטל הבכור שנים מהן. פי שנים בנכסין. שנוטל פי שנים בכולן. ודין הוא. דפי שנים כאחד שחלקו יהא עם חמשה אחין דומה בחלקו עם אחד כשאין שם אלא בכור ופשוט נוטל פי שנים בכל הנכסין. ובגמ' מסיים בבריתא [או] כלך לדרך זו חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד פי שנים בנכסין אף חלקו עם חמשה פי שנים [בנכסין] ומסיק נאמרה בכורה לדורות דכתי' לו משפט הבכורה ונאמרה בכורה ליוסף שנא' והבכורה ליוסף מה בכורה האמורה ליוסף פי שנים (באחד) [כאחד] דכתי' ואני הנה נתתי לך שכם אחד על אחיך שני חלקין כנגד שני אחין.
[ב"ב קכ"ב ע"ב] מתני' אחד הבן ואחד הבת כו' מפר' בגמ'. אלא שהבן וכו'. מפ' בגמ'. ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם. כדרשי' לעיל [קי"א ע"ב] לו משפט הבכורה משפט הבכורה לו לאיש אבל לא לאשה. והבנות ניזונות כו'. בנכסים מועטין ולא הבנים כדתנן לקמן בתחלת פ' מי שמת [קל"ט ע"ב] מי שמת והניח בנים ובנות בזמן שהנכסין מרובין הבנים יירשו והבנות יזונו נכסין מועטין הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים. ואינן נזונות מנכסי האם. לא במרובין ולא במועטין במקום בנים שהבנים יורשין את הכל אבל גבי נכסי האב נזונות בתנאי כתובה שכך כתב לאשתו בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי יהון מתזנן מנכסי עד דתלקחן לגוברין.
[ב"ב קכ"ב ע"ב] גמ' דירתי כי הדדי. בת במקום בן תירש עם הבן. והא תנן דלא ירתי כי הדדי. ועוד מאי אלא. מי דבר עדיין בנכסי האם דקאתא לאיפלוגי בסיפה בין נכסי(ה) האב לנכסי(ה) האם. אחד הבן ואחד הבת. במקום שאין בן. שוין בנכסי האם כנכסי האב. שאין חל[ו]ק בין נכסי האב לנכסי האם בין לעניין ירושת הבנים בין לעניין ירושת הבנות חוץ משני דברים דהיינו בכורה ומזון הבנות כדמפרש אלא שהבן הזכר הוא נוטל פי שנים בנכסי האב ולא בנכסי האם כדמפ' בספרי וילדו לו בנים הבנים בתורה הזאת גו' ועוד חלוק אחר שהבת נזונת וכו'.
[ב"ב קי"ט ע"א] גמ' ראוי הוא. לחפר ולצלפחד שמתו במדבר אבל לא הוחזקו בה מעולם שהרי לא באו לארץ ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק כדלקמן בפירקין [קכ"ד ע"ב]. מוחזקת היא. ליוצאי מצרים כדכתי' ונתתי אותה לכם מורשה כלומ' אני נתתיה לכם לירושה.
[ב"ב קכ"ה ע"ב] אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק. כגון לירש את אשתו בקבר בנחלה שנפלה לה לאחר מיתתה. ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה. ואפי' בשטר. בין שגבו קרקע בין שגבו מעות. דלאו האי קרקע ולאו הני מעות שבק להון אבוהון והוה ליה ראוי. ואי תפשי עלה משכון אפי' לרב פפא בכור נוטל פי שנים דקימ' לן בעל חוב קונה משכון. וכן פי' ר"ח ז"ל.
[ב"ב קכ"ו ע"א] ובמלוה שעמו. שהבכור נתחייב לאביו נוטל ממנה פי שנים הואיל ותפס זכה והחזיק אין מוציאין מידו. כן פי' ר"ח ז"ל. [לשון הרי"ף] ואיכא מאן דאמ' כו'. וכן פי' ר' שמ' ז"ל. מלוה שעמו פלגי חלק בכורה יחלקו ביניהן איהו מעכב פלגא ונותן לאחיו פלגא דהוה ליה ממון המוטל בספק וחולקין. וכן פי' ר"מ ז"ל [פ"ג נחלות ה"ה] הרי זה ספק אם יטול בה פי שנים הואיל וישנה תחת ידו או לא יטול הואיל ומחמת אביו יירשנה ועדיין לא באה לידו של אביו לפי' יטול ממנה חצי חלק בכורה.
[ב"ב קי"א ע"ב] לו משפט הבכורה. האי לו דריש ליה לגבי אב לומ' שמשפט הבכורה בנכסי האיש ולא בנכסי האשה. מלמד שהבעל יורש את אשתו גו'. מקשי בגמ' והא(י) קראי לא כתי' הכי פי' דכתי' ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב דמשמע שהאשה יורשת את בעלה. ומסיק רבא הכי קאמ' ונתתם נחלת שארו לו קסבר גורעין ומוסיפין ודורשין פי' גרע ו"ו מנחלתו ולמ"ד מלשארו ומוסיפין שתי אותיות הללו זו על זו לעשותן תיבה אחת והיא לו ודרוש ונתתם את נחלת שארו לו. ולאו דוקא מגרע ומוסיף אלא פשטיה דקרא איכא לפרושי כאלו גורעין ומוסיפין ודורשין דהכי משמע ונתתם את נחלתו כלומ' תתנוה לזה האיש שתהיה נחלתו, לשארו, כלומ' על מי אני מצוה ונתתם את (נחלתו) הירושה להיות נחלתו, לשארו, לאותו האיש שהאשה זו שארו היא, כלומ' נחלת האשה תתנו לבעל. כך פי' ר' שמ' ז"ל. תוס', מלמד שהבעל יורש את אשתו אע"ג דקרא לא משמע הכי אלא משמע דאשה יורשת את בעלה מפרשי' לקרא גורעין ומוסיפין משום דכתי' וירש אותה הוא יורש אותה והיא אינה יורשת אותו אע"ג דהוה מצי למדרש דאשה יורשת בעלה מדכתי' ונתתם את נחלתו לשארו דמשמע נחלת הבעל לאשה ובעל יורש את אשתו מדכתי' וירש אותה לא בעי למדרש הכי משום דאותה משמע מיעוט דאין היא יורשת אותו מדלא כתי' וירשה ועוד דלגמרי וירש אותה (מותר) [מיותר] דמשארו שמעינן תרתי דכיון שהיא יורשת אותו מטעם שארו גם [הוא] יירשנה מטעם שארו. ור"מ ז"ל אמ' [פ"א נחלות ה"ח] שהבעל יורש אשתו מדברי סופרים.
<h2>דף נב.</h2>
[ב"ב קמ"ד ע"ב] ושמואל אמר. לעולם כדקתני בריתא דהאב ששילח שושבינות על ידי אחד מבניו חוזרת לאותו הבן לבדו. ומתני' דקתני חוזרת לאמצע הני מילי שמת אותו הבן שנשתלחה שושבינות על ידו ודינה היה לחזור לו אלא שמת וייבם אחד מאחיו את אשתו ואמ' רחמנא יקום על שם אחיו המת לנחלה ודינו היה ליטול את השושבינות במקום אחיו אי לאו דקרייה רחמנא בכור כדכתי' והיה הבכור אשר תלד ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ואמרי' לקמן [קמ"ה ע"ב] אין הבכור נוטל בה פי שנים הולכך חוזרת לאמצע לכל האחין.
<h2>דף נב:</h2>
[ב"ב קכ"ד ע"א] דיקלא. הניח להן אביהן דקל קטן. ואלים. שנתעבה אחרי כן. ארעא ואסיק סרטון. ר"ח ז"ל. כגון שהיה מקום אשבורן והיו המים נקוין לתוכו ונתקבץ לתוכו עפר ונדחו המים (והוא בשדה מקום) [והוכשר המקום] לזריעה אלו וכיוצא בהן דברי הכל הבכור נוטל בהן פי שנים דעדיין שמו עליו. כי פליגי. ר' ורבנן. בחפירה והוו שובלי. שחת הניח להן אביהן ונעשה אחרי כן שבולים. שלופאפי. דקלין שהפריחו ונעשו אחרי כן תמרים בכי האי שבחא דממילא פליגי. מר סבר. ר'. שבחא דממילא הוא. ושקיל. ומר סבר. רבנן. [אישתני]. העשב להיות חטין והפרחים להיות תמרים [דהוי] דבר אחר ושם אחר.
[ב"ב ק' ע"ב] המוכר קברו. מערות היו עושין בחייהן לקבור בה מיתי המשפחה כדתנן במתני'. מעמדו. מקום שעומדין ויושבין שם סמוך לבית הקברות בשובם מן הקבר. על כרחו. של לוקח. ותקנת חכמים היא. משום גנאי משפחה. [גנאי] הוא להן שאין לקרובן מקום קבורה הולכך אמור רבנן לישקול דמי וליהדר והכי אמרי' בהדיא בבכורות בשילהי פר' דיש בכור לנחלה [נ"ב ע"ב].
<h2>דף נז.</h2>
[ב"ב ק"ז ע"א] איתמר ג' אחין שחלקו וכו'. כלומ' אם חלקו בית ט' סאין והגיע חלק כל אחד בית ג' סאין. ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן. שהוא בית ג' סאין. תוספ'. ואם תאמר והא כל אחד חייב לפרוע חוב אביו ואין יכול ליטול חלק האחד כדתניא בפ' יש נוחלין [קכ"ד ע"א] יצא עליהן שטר חוב בכור נותן פי שנים יש לומ' דהכא מיירי כגון שעשאה אפותיקי. רב אמ' בטלה מחלוקת. כלומ' בטלה חלוקה הראשונה וחוזרין וחולקין נכסי אביהן כבתחלה. דסבירא ליה לרב האחין שחלקו יורשין הן ואין הירושה חוזרת ביובל כמו המקח שהוא חוזר ביובל ודינם אחר החלוקה כמו שהיה קודם החלוקה הולכך אין שני האחין שלא טרף בעל חוב מהן רשאין לסלק האח השלישי שיטול חלקו במעות אלא חלקו המגיעו יטול בקרקע. ושמואל אמ' ויתר. איבד כלומ' הפסיד האח השלישי שנטל בעל חוב של אביו חלקו ואינו גובה מאחיו כלום לא בקרקע ולא במעות דסביר' ליה לשמו' האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל כדין לוקח מאיש אחר דסבירא ליה אין ברירה דלא אמרי' הוברר הדבר שזה החלק שהגיעו כאלו ציוה עליו אביו בפירוש אלא כל אחד החליף זכותו בזכות אחיו ומכרו לו לפיכך חוזרת המכירה ביובל וכמו כן נמי אם בא בעל חוב וטרף חלקו אין לו לתבוע מאחיו כלום לא קרקע ולא מעות דסבירא ליה לשמואל [דכלקוחות שלא באחריות הן דאי הוה סבירא ליה] דכלקוחות באחריות הן היה נוטל כל חלקו מעות ולא קרקע (השתא דסבירא ליה דכלקוחות שלא באחריות הן היה נוטל כל חלקו מעות ולא קרקע) אבל השתא דסבירא ליה דכלקוחות שלא באחריות הן אין לו כלום ומזלו גרם שטרפו בעל חוב יותר מאחיו.
